ההבדל בין שלושת סוגי מדידת הקושי - רוקוול (Rockwell), ויקרס (Vickers) וברינל (Brinell) - הוא בעיקר בשיטת הבדיקה, בצורת החדירה, בעומס ובחומרי הבדיקה.
1. רוקוול (Rockwell Hardness)
עיקרון: מדידה ישירה של עומק החדירה של מחט לתוך החומר.
חודרן:
- קונוס יהלום (בבדיקות לחומרים קשים, למשל C-scale).
- כדור פלדה או טונגסטן (בבדיקות לחומרים רכים יותר, כמו B-scale).
עומס: 60–150 ק"ג.
יתרונות: - מהירה מאוד.
- אינה דורשת מדידה מיקרוסקופית.
- מתאימה לבדיקות סדרתיות בתעשייה.
חסרונות: - לא מתאימה לחומרים דקים מאוד.
- עלולה להיות מושפעת מפני שטח לא אחידים.
2. ויקרס (Vickers Hardness)
עיקרון: מדידת שטח ההחדרה של פירמידת יהלום מרובעת באמצעות מיקרוסקופ.
חודרן: פירמידת יהלום בעלת זווית של 136°.
עומס: 1–100 ק"ג (תלוי בסוג הבדיקה).
יתרונות:
- מתאימה למגוון רחב של חומרים, כולל דקים מאוד.
- מאפשרת דיוק גבוה במיוחד.
חסרונות: - דורשת מדידה מיקרוסקופית מדויקת.
- איטית יותר לביצוע מרוקוול.
3. ברינל (Brinell Hardness)
עיקרון: מדידת שטח ההחדרה של כדור פלדה או טונגסטן לתוך החומר.
חודרן: כדור בקוטר 1–10 מ"מ.
עומס: גבוה מאוד - 500–3000 ק"ג.
יתרונות:
- מתאים במיוחד לחומרים בעלי מבנה גבישי גס (ברזל יצוק, אלומיניום, פלדה רכה).
- מדידה יציבה ואמינה.
חסרונות: - משאיר שקע גדול - לא מתאים לחלקים קטנים.
- דורש מדידה אופטית מדויקת של הקוטר.